מה קורה כשאחד מבני הזוג מסרב להתגרש?

כאשר צד אחד לנישואין מסרב להעניק או לקבל גט, הדין הישראלי מפריד בין שני מישורים נפרדים: סוגיית הגט עצמו, הנתונה לסמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני, וסוגיות הרכוש, המשמורת והמזונות, שבהן ניתן לרוב להמשיך ולהתקדם בבית המשפט לענייני משפחה גם בלי הסכמת הסרבן. נגד מי שמסרב לציית לפסק דין המחייב אותו במתן גט או בקבלתו, מוסמך בית הדין הרבני להטיל צווי הגבלה שפוגעים בזכויות יומיומיות, ובמקרים חריגים אף להורות על מאסרו.

קיימת תפיסה רווחת ולפיה סירוב להתגרש אומר שהחיים המשותפים ננעלים במקום אחד, ושום דבר אינו יכול להתקדם עד לקבלת הגט. בפועל, ברוב המקרים הדין מאפשר להפריד בין מועד הגט לבין ההכרעה הכלכלית, וההפרדה הזו היא בדיוק מה שמאפשר, במקרים המתאימים, להגן על נכסים, עסקים והחזקות משותפות גם כשבן או בת הזוג האחר בוחרים להתמהמה.

שני מישורים נפרדים: הגט מול יתר ענייני הגירושין

מתן הגט וקבלתו שמורים באופן בלעדי לבית הדין הרבני, ואין לבית המשפט לענייני משפחה סמכות להורות על ביצועו. לעומת זאת, עניינים כגון חלוקת רכוש, איזון משאבים, משמורת ילדים ומזונות יכולים להתברר במקביל בבית המשפט לענייני משפחה, אלא אם הצד שפתח בהליך בבית הדין הרבני בחר ל'כרוך' אותם לתביעת הגירושין עצמה.

המשמעות המעשית היא שהצד המעוניין בגירושין אינו נדרש להמתין להסכמת הצד השני כדי להתחיל ולנהל את שאלת הרכוש, העסקים וההחזקות המשותפות. בחירת הזירה הנכונה, ולעיתים הגשת תביעות מספר בבד בבד, היא החלטה אסטרטגית שמשפיעה על קצב ההתקדמות ועל מי שולט בלוח הזמנים של ההליך כולו.

מניעים אסטרטגיים מאחורי סירוב להתגרש

לעיתים הסירוב נובע מרצון כן לשמר את הקשר, אך במקרים רבים הוא משמש כקלף מיקוח: הצד המסרב משתמש בעיכוב כדי לשפר את עמדתו במשא ומתן על חלוקת רכוש, על זכויות בעסק משותף, על פנסיה או על נכסי נדל"ן. ככל שהנכסים המשותפים משמעותיים יותר, כך גובר הפיתוי להפוך את הגט לבת ערובה למו"מ כלכלי.

• הסירוב נמשך גם לאחר ניסיונות חוזרים ליישוב מוסכם
• הגט מוצג כתלוי בוויתור על זכויות ברכוש, במניות או בחברה משפחתית
• הצד המסרב נמנע מהתייצבות או דוחה דיונים שוב ושוב
• קיימת היסטוריה של שימוש בעיכובים ככלי לחץ בעבר

זיהוי המניע האמיתי מאחורי הסירוב משפיע ישירות על בחירת האסטרטגיה: כאשר מדובר במיקוח כלכלי, לעיתים דווקא הסדרה רכושית ברורה מסירה את התמריץ לעכב; כאשר מדובר בעמדה עקרונית, נדרשת לרוב פנייה ישירה לכלי האכיפה שמעמיד הדין.

צווי ההגבלה שבית הדין הרבני מוסמך להפעיל

לאחר שבית הדין הרבני קבע בפסק דין שצד לנישואין חייב לתת או לקבל גט, והצד ההוא לא קיים את הפסק, נפתחת הדרך להטלת סנקציות. עם תום שלושים ימים מיום מתן פסק הדין, ידון בית הדין הרבני במתן צו הגבלה; לא יינתן צו הגבלה אלא לאחר שניתנה ההזדמנות, לכל בעל דין ולמי שלדעת בית הדין עלול להיפגע ממנו, להשמיע טענותיו.

בין הסעדים העומדים לרשות בית הדין: הגבלה על אפשרות יציאה מהארץ, הגבלה על קבלת דרכון ישראלי או הארכת תוקפו, למעט לצורך חזרה לישראל, הגבלה על קבלת, החזקת או חידוש רישיון נהיגה, והגבלה על האפשרות לעסוק במקצוע שהעיסוק בו מוסדר על פי דין או להפעיל עסק הטעון רישוי, ובמקרים חמורים אף מאסר סרבני גט. בשנים האחרונות הורחב סל הכלים גם להטלת עיצומים נוספים, בהם הגבלה על שימוש בכרטיסי אשראי ואמצעי תשלום דיגיטליים והקפאת חשבונות בנק.

ככלל, בית הדין הרבני מפעיל את הסעדים הזמניים הללו באופן הדרגתי, מן הקל אל הכבד, כך שהצד המסרב נחשף תחילה להגבלות מתונות יחסית, ורק בהיעדר שיתוף פעולה מתמשך עובר לסנקציות משמעותיות יותר. חשוב לציין שהסמכות להטיל צו הגבלה חלה עקרונית גם על אישה המסרבת לקבל גט, ולא רק על גבר המסרב לתתו.

כשהרכוש, המשמורת והמזונות ממשיכים להתברר

בניגוד לרושם הנפוץ, סירוב להתגרש אינו עוצר באופן אוטומטי את הדיון בחלוקת הרכוש, במשמורת הילדים או במזונותיהם. כל עוד תביעות אלה לא נכרכו לתביעת הגירושין בבית הדין הרבני, בית המשפט לענייני משפחה ממשיך לדון בהן ולהכריע, כולל מתן צווי ביניים הנדרשים לניהול שוטף של נכסים משותפים.

כאשר הסירוב מגיע מצד הבעל, נבדקת לעיתים גם זכאות האישה למזונות בתקופת העיכוב, סוגיה שנסקרה בהרחבה במאמר נפרד על מזונות אישה. ליווי משפטי במקביל בשתי הזירות מאפשר להתקדם בהחלטות הכלכליות החשובות ביותר, גם כאשר עצם הגט עדיין תקוע.

ההשלכות על עסקים משותפים ונכסים מורכבים בתקופת הסירוב

כאשר בני הזוג מחזיקים יחד בחברה, בתיק השקעות או בנדל"ן מניב, עיכוב ממושך בהליך עלול ליצור חוסר ודאות שמשפיע על שותפים, משקיעים או גופים מממנים. שאלות כמו מי מוסמך לקבל החלטות ניהול, מי חותם מול גורמים חיצוניים, ומה קורה לרווחים שנצברים בתקופת הביניים, דורשות הסדרה נפרדת מהשאלה מתי יינתן הגט בפועל.

בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לתת צווי ביניים שמסדירים ניהול זמני של נכסים, הקפאת משיכות חריגות מחשבונות משותפים, או מינוי גורם ניטרלי לניהול עסק עד להכרעה סופית. כלים אלה מאפשרים להמשיך לנהל את העסק או ההשקעה בלי לחכות לפתרון סוגיית הגט, ובכך מצמצמים את הנזק הכלכלי שעלול להיגרם מהתמשכות ההליך.

שיקול נוסף הרלוונטי לבעלי עסקים ונכסים משמעותיים הוא רמת החשיפה הציבורית: הליכי צווי הגבלה בבית הדין הרבני עשויים להגיע לכותרות, בעוד שהליכים בבית המשפט לענייני משפחה מתנהלים ברובם בדלתיים סגורות. שיקול זה משפיע לעיתים על הבחירה כיצד ומתי לפנות לכל אחת מהערכאות.

גישור כדרך לצאת מהמבוי הסתום

כאשר הסירוב נובע ממניע כלכלי ולא מעמדה עקרונית בלתי ניתנת לשינוי, תהליך גישור ממוקד יכול להסיר את התמריץ לעכב. הסדרה כוללת שמתייחסת בבת אחת לחלוקת הרכוש, להסדרי המשמורת ולתזמון הגט, מצמצמת את הכדאיות שבהמשך העיכוב ומאפשרת לשני הצדדים לצאת מההליך בלי לחשוף את המחלוקת הכלכלית בפומבי.

עו"ד מיכל מוזס, המשמשת גם כמגשרת, בוחנת במקרים המתאימים אפשרות של הסדרה מוסכמת לצד ליווי משפטי מלא, מתוך הבנה שלא בכל מצב ניהול מאבק משפטי ממושך הוא הדרך המיטבית להגן על האינטרסים הכלכליים והאישיים של הלקוח.